פוסט זה נכתב ב2016, הרבה לפני שהפייק ניוז הפך לאמת נחרצת ברשתות החברתיות. הפוסט מדבר על חוסר האוביקיטיביות של העיתונות והפיכתה לשופר של בעלי הון או פוליטיקאים. נשמע מוכר? מסתבר שכבר אז הפסיקו עיתונאים לסקר מהשטח.
אבא בנדויד הוא אחד ממחיי השפה העברית בפרט בעולם התקשורת. פוסט זה מוקדש לזכרו ולתרומתו לצחות הלשון בערוצי הרדיו והטלוויזה בארץ בראשיתם. הוא היה מיוצרי ה"כתיבה הנכונה" והדיבור העברי הצח. היה לו ידע מופלג בעברית ובמקורותיה.
פוסט זה עוסק בסדנה לתמלול בחברה המובילה לתמלול השפה המדוברת בתקשורת. בסדנה דיברנו על המעבר מהשפה המדוברת לשפה הכתובה. כך למשל, דיברנו על הפיסוק. מה המשמעות שלו לקוראים? לנשום. לעכל את התוכן. להבין.
פוסט זה מדבר על תפקידו של הסלוגן בכתיבה השיווקית. קודם כל, הוא צריך לגרות את הקוראים, לעניין אותם. לגרום להם לעבור הלאה, אל הכותרת הבאה. אבל בלי קשר בין הסלוגן, לבין התוכן השיווקי, גם לסלוגן מבריק אין משמעות.
הפעם נבחן את המייל התפעולי מהראייה של פרופסור רומן יעקובסון, חוקר תקשורת שפעל ברוסיה בתחילת המאה ה-20, דיבר על התפקוד של השפה. כיצד היא משמשת ככלי? התובנות שלו תקפות מאוד גם כיום ברשתות החברתיות ובשפה הכתובה בכלל.
הוראה מתקנת הוא ענף בהוראה שעוסק במגבלות התקשורת של כותבים רבים וכיצד לעזור להם. למשל: הפרעות קשב, דיסלקציה. פוסט זה מכיל מכיל תובנות חשובות כיצד ליישם את ההוראה המתקנת בהדרכה אישית בכתיבה.
אנחנו כבר "אחרי החגים"; משפט קסם ישראלי, שאף זכה לשם של ספר:"אחרי החגים" של הסופר הנהדר יהושע קנז. אין ספק, ש"אחרי החגים", הרגשות שלנו מעורבים:
לא מספיק להכין מצגת. צריך לדעת להציג אותה לקהל שלנו. בפוסט הזה נדבר על שש טעויות בפרזנטציה מול קהל. לא פחות חשוב מהמצגת.
הכול בגלל מילה אחת קטנה – איך להימנע מאי הבנה בכתיבת מייל לפני כשבוע, קיבלתי בקשה להצעת מחיר במייל. שום דבר מיוחד, די רגיל עבורי.
