לזכרו של ה"אבא" לכתיבה נכונה בעברית – אבא בנדויד

אבא בנדויד – ה"אבא" של הכתיבה הנכונה בעברית

לפני שבועיים הייתי בהרצאה מרגשת על חייו של אבא בנדויד, איש אשכולות, בלשן ומתווה דרך בשפה העברית, שייסד את ייעוץ הלשון ברשות השידור.

ההרצאה ניתנה מפי רות אלמגור-רמון, מחליפתו בתפקיד, זוכת פרס ראש הממשלה ללשון העברית, המשרתת אותנו נאמנה בייעוץ הלשון באמצעי התקשורת כ-40 שנה.

המושג "כתיבה נכונה" לא נולד מעצמו. הוא תוצאה של כללי לשון ברורים ולעתים אף נוקשים של השפה המדוברת של הקריינים בחדשות ברדיו – אבן הראשה בעברית נכונה, ואחר כך בכתיבה באמצעי התקשורת: אז בעיתונים.

אני מקדישה את המאמר הזה  לזכרו של מנהיג בשפה העברית באמצעי התקשורת בישראל, איש צנוע ועניו, אבא בנדויד. (פיירשטיין). מה אנחנו חבים לאבא בנדויד ?

• הנחלת השפה העברית והכתיבה הנכונה באמצעי התקשורת

• העמדת דורות רבים של קריינים רהוטים

• יצירת תשתית לייעוץ הלשון בכל אמצעי התקשורת

• "רגע של עברית" – טיפים בהגייה ובכתיבה נכונה

• ידע אין- סופי בשפה העברית

הגעתי במיוחד לבית ברל כדי לשמוע רק את ההרצאה הזו, כי היה חשוב לי לדעת קצת על חייו של אבא בן דויד ולא רק על פועלו, שאני מכירה מהספרים ומהתואר הראשון בלשון עברית. זאת למה ?

כמו שאמר טשרנחובסקי "האדם הוא תבנית נוף מולדתו". רציתי לדעת "מה הסיפור" של האדם המיוחד הזה, שהיה פורץ דרך ורב-ידע, ועם זאת, עניו וצנוע ? הנה כמה פרטים מעניינים מעברו של בן-דויד, שזורים אור עליו, והם אקטואליים גם בימים אלה: אתם מוזמנים לקרוא על האיש הזה ולחשוב על הקשר בין הפרטים הביוגראפיים שלו, העבר, לבין המנהיגות בארץ כיום, בהווה.

כשלימודי ליבה וידע תורני חוברים יחדיו

בן-דויד למד בישיבת "תחכמוני" בוורשה ששמה לה למטרה להנחיל את ערכי החילוניות והעולם המערבי עם ידיעת התורה והמקורות וגם להנהיג את ערכי העולם החילוני בישיבה. נשמע מפתיע, לא ? בן דויד, כמו יוצאי ישיבות אחרים כמו אמציה פורת וישראל סגל, למשל, שאב את הידע הרב שלו על השפה משליטה במקורות ובלימוד אין-סופי שלהם: התנ"ך, המשנה והתלמוד.

עד לעת האחרונה, גם אני האמנתי וגם פגשתי בחיי בוגרי ישיבות שהעברית שלהם היא לעילא ולעילא.

אוטודידקט בידע בשפה העברית

העברית של בוגרי הישיבות טובה כל כך מאחר שהם קוראים אותה שוב בשוב במהלך לימודיהם התורניים האינטנסיביים. כשמשננים ומפרשים פסוקים במשך 12 שעות ביום בסוף גם לומדים אותם ושולטים בהם. אבל בשנים האחרונות אינני פוגשת בוגרים כאלה, אולי משום שהלימוד בישיבות מתרכז בלימודי התורה על חשבון "לימודי הליבה" החילוניים.

לדעתי, גישה זו פוגעת לא רק בכושר הניסוח של הבוגרים אלא גם בכושר חשיבתם וביכולתם להשתלב בחברה הישראלית כיום.

גם חובב מוסיקה וגם בלשן

פרט להשכלתו התורנית, בן-דויד היה בוגר האקדמיה למוסיקה וחובב אופרות מושבע, המצטט פרטיטורות בעל-פה. איך זה בא לידי ביטוי בשפה ? בן דויד שילב תמיד בין הצלילים של השפה לבין המשמעות שלה בפסיקות הלשון שלו. שפה היא קודם כול תקשורת מדוברת, ולצלילים שלה יש משמעות רבה עבור הדוברים שלה.

שפה היא גם מנגינה

אנחנו רגילים שמשוררים מתייחסים לצלילי השפה, אבל בלשנים ? הם תמיד נתפסים כנטולי לחלוחית כלשהי בכל הנוגע לשפה וכאמונים על המחקר בלבד. ובכן, בן-דויד התחשב תמיד בצלילים של השפה כמו גם במקורות ובהבנה שלה.

שפה בלי פוליטיקה

כפי שלמדתי בלימודי התואר השני בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית, "הכול הוא פוליטי". ההחלטה לקבל את התנ"ך כקורפוס הקאנוני של העברית היא החלטה פוליטית של המדינה הציונית על רקע חזרת העם היהודי לישראל, מולדתו ההיסטורית על פי התנ"ך. להיפך: בן-דויד תמיד התייחס לזיקה למקורות, ללוגיקה של השפה ולצלילים שלה, אבל לא להיבטים הפוליטיים שלה.

הגיית ח' וע' היא גם פוליטית

גם ההחלטה לאמץ את ההגייה האשכנזית על חשבון ההגייה הספרדית , ההגייה של ח' וע', הטבעית יותר לדעתי לעברית, היא גם החלטה פוליטית של הממסד האשכנזי דאז – וחבל.

אם כאישה ציונית אני מסכימה עם ההחלטה הראשונה בנוגע לתנ"ך, אני חווה כמעט 30 שנה עד כמה העדר ההבחנה בין ח' ל-ע' פוגע ברכישת השפה.

כל כך הרבה שנים אני פוגשת עולים מכל המדינות וגם דוברים ילידים, שחורקים שיניים, תרתי משמע, בהבנת השפה, בכתיבה שלה, בשימוש בה ועושים שגיאות כתיב אין ספור מאחר שאותיות רבות כמו א',ה',ע' נשמעות אותו דבר.

הנחלת השפה היא קודם כול שליחות

בן-דויד חבש שני כובעים: פוסק וחוקר. אין ספק, כי השליחות שראה לעצמו בהנחלת השפה בתקשורת פגעה במעמדו כחוקר השפה וכבלשן מוכר. אבל זה לא היה אכפת לו. הוא עסק בעיקר מבחינתו: הנחלת השפה העברית לציבור הרחב.

הבנה של חשיבות המדיה בהנחלת השפה העברית

כבר אז, הבין בן-דויד את החשיבות הגדולה של אמצעי התקשורת בהנחלת השפה העברית. תחשבו שאז תקשורת הייתה רק רדיו. אם היום כל הפקה בטלוויזיה או תרגום סדרה צריכים אישור לשוני, זה בזכותו. קצת להתקנא בימים אלה בתכונות אנושיות של מנהיגים כמו שליחות, צניעות וערכיות. יש גם מנהיגי שפה. כזה היה אבא בן-דוד.

המנטור של ירון לונדון לכתיבה נכונה

ירון לונדון, אחד העיתונאים הרהוטים ביותר בארץ, סיפר פעם איך היה ירא מאבא בן –דויד (לטובה ומפאת כבודו), וכמה הוא חייב לו בידיעת השפה. תודה גדולה לרות אלמגור-רמון על ששיתפה אותנו במידע המאלף הזה.

למאמרים נוספים על השפה העברית:

• סימני קריאה מעוררים סימני שאלה
• מילים שאפשר לזרוק מהבוידם באביב
• איך להימנע מאי-הבנה בכתיבת אי-מייל
• איך להימנע משלוש שקל בכתב – כתיבה נכונה של מספרים בעברית
• כשהמילים מנגנות עם המוזיקה