ימים ספורים לפני תחילתו של חול המועד פסח עזב הנשיא ברק אובמה את מדינת ישראל לאחר ששהה במחוזותינו שלושה ימים, נפגש עם קברניטי המדינה ואף נשא נאום ארוך ומרגש בפני סטודנטים בבנייני האומה. בפוסט שלפניכם הייתי רוצה לנתח את נאומו של אובמה (אשר כלל לא פחות מ-3200 מילים למי שתוהה) בקריטריונים של השיטה הייחודית שפיתחתי – היא "שיטת צורי". אני מאמינה כי השאלה המעניינת ביותר היא כיצד מצליח אובמה לגעת בלבם של השומעים שלו, להגיע לקהל היעד באופן כה אינטימי ועם זאת להעביר את מסריו בצורה אסרטיבית, להביע את דעתו ואף להניע את הקהל לפעולה ? בקיצור, כיצד העברת המסרים של אובמה היא מושלמת ?
טון אישי חם, נימוסי ומודה
דיבור בגוף ראשון
ראשית, הנאום בנוי כולו כפנייה אישית אחת. על אף מעמדו הרם, אובמה אינו מציג את עצמו כמנהיג המעצמה החזקה ביותר בעולם אלא קודם כל ולפני הכל כאדם. הוא מדבר עם שומעיו בגובה העיניים. הפנייה האישית מושרשת במבנה הרטורי של הנאום והופכת לחלק בלתי נפרד ממנו בכל משפט ומשפט. האינטימיות שבאה לידי ביטוי בין היתר בשימוש של אובמה בשפה העברית ובהתייחסות ליחסים "שבינו לבין ביבי בבחינת חומר למערכונים של ארץ נהדרת" מרככת את קהל השומעים והופכת גם את הנושא השנוי ביותר למחלוקת להרבה יותר קל לעיכול.
אי אפשר בלי נימוס
חשוב לציין עוד כי כל האינטימיות הזו הייתה עטופה במידה רבה של נימוס, בין היתר כאשר בתחילת הדברים אמר אובמה כי "כבוד הוא לי להיות פה" ובסיום הנאום הוא אף הודה לשומעיו על כך שהגיעו לשמוע אותו. ההצגה האישית נוגעת ללב השומע ומסייעת גם להעברת המסרים גם באופן לא-מודע.
פנייה רגשית מאופקת
הפנייה הרגשית, כמו גם הגישה האישית, מאפשרות לאובמה לומר לקהל מאוחר יותר גם מסרים שקשים לו לעיכול, בזכות העובדה שנגע ברגשותיהם בתחילת הנאום.
איזון בין הרגש לבין ההיגיון
שנית, בכל הנוגע לאיזון שבין הרגש לבין ההיגיון, הרי שניתן לומר כי נאומו של אובמה הוא דוגמה מצוינת לאיזון המושלם. העברת המסרים של אובמה היא מושלמת משום שהיא מאזנת בין הרגש שלו, בין רגשות הקהל לבין ההיגיון.
סדר השילוב בין הרגש לבין ההיגיון
גם נאומו נבנה במה שנקרא "שיטת הסנדוויץ": רגש, היגיון ושוב רגש (בדומה לשיחת משוב עם עובדים). בצורה כזו, גורם אובמה לשומעיו להרגיש כי הוא מבין את מצוקתם ואת האינטרסים שלהם, אך בה בעת הוא לא חושש להציג השקפות נוספות שלא בהכרח עולות בקנה אחד עם דעתם של שומעיו. כשאובמה מציג את ההשקפות הללו, הוא עושה זאת תוך שימוש בגוף ראשון, שהוא חף מכל טון פטרוני או מתנשא כזה או אחר.
שיתוף ברגשות
אובמה לא מורה לישראלים מה לעשות – הוא משתף אותם ברגשותיו ובמחשבותיו. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר במשפט הבא: "אני יודע שעבור הישראלים הצעירים, לנושאים האלה יש יסודות מעבר לאיום הנוכחי (בהתייחסו לאיום האיראני) או "אז אלה הם הדברים עליהם אני חושב כאשר אני חושב על האתגרים הרבים העומדים בפני ישראל".
יצירת סולידריות עם הקהל בעזרת שיח לשוני מתוחכם
מעבר בין שימוש בגוף ראשון לבין שימוש בגוף שני רבים
שלישית, חשוב לשים לב לשימוש הלשוני בגוף הדובר ולתחלופה השכיחה בין צורות ההתייחסות. אובמה יוצר שיח מתוחכם של מעבר מגוף ראשון ביחיד (אני), לגוף שני ברבים (אתם) עד ליצירתה של סולידריות מוחלטת בגוף ראשון רבים "אנחנו" תוך ביסוס התכנים הייחודיים לכל גוף.הוא פותח ב"אני": "אני אסיר תודה..התוודעתי". לאחר שהוא מבסס את רגשותיו כלפי הקהל, הוא פונה אליו ישירות בלשון "אתם": הנה הפנייה הישירה לקהל היעד: "אבל מה שהכי התרגשתי לקראתו, הוא האפשרות לדבר אליכם, העם הישראלי, באופן ישיר – במיוחד אל אנשים צעירים כה רבים – על ההיסטוריה שהביאה אותנו לכאן היום, והעתיד שתצרו בשנים הקרובות".
אנלוגיה רגשית לאב חם ומגן
אמצעי נוסף ליצירת סולידריות של אובמה עם קהל השומעים שלו הוא יצירת אנלוגיה רגשית מוסווית לאבא חם ומגן תוך שימוש באוצר מלים חם ומעבר מיידי להבעת תמיכה אסטרטגית גלויה כמנהיג ארצות הברית: "היום, אני רוצה להגיד לכם – במיוחד לאנשים הצעירים – שכל עוד שארצות הברית של אמריקה קיימת "אתם לא לבד" את המילים המודגשות אגב, אמר אובמה בשפה העברית. הסולידריות עם הקהל בשפתו גם למלים מועטות מסייעת מאוד להעברת המסרים. אנחנו רואים כי אמנים "משופשפים" כמו מיק ג'אגר ופול מקרתני עושים זאת באדיקות בתחילת ההופעות שלהם. הם פונים בברכה לקהל בעברית אפילו בכמה מלים "ערב טוב".
מניע לפעולה את מנהיגות העתיד
לבסוף ובשלב הרביעי, ולאחר שביסס את יחסי הכבוד וההערכה בינו לבין שומעיו והציג שליטה עובדתית בהיסטוריה ובמורשת של ישראל ושל העם היהודי, פונה אובמה אל הדור הצעיר שהתכנס בבנייני האומה בירושלים וקורא להם ליצור עתיד חדש.
פנייה לדור הצעיר כאדם בוגר
בהעברת המסרים של אובמה מציג עצמו אובמה כאדם בוגר שיש לו ניסיון והבנה בעבר, כדי לקרוא לקהל לפעול בעתיד. הוא מביע ביטחון ביכולותיהם של האנשים המצויים בקהל: "אני בטוח שתוכלו לעזור לנו"; הוא מגלה כלפיהם תמיכה רגשית: "אני מלא תקווה שתעמדו באתגרים" ומשקף חמלה ורוחניות: "לנצח בקרבות למען השלום, ולעשות את העבודה הדרושה כדי לתקן את העולם הזה.
סיום באהבה ובטון דתי
את נאומו הוא חותם בברכה שמזכירה לנו את מעטפת האהבה שסובבת את הנאום באומרו "שאלוהים יברך אתכם, את ישראל ואת ארצות הברית של אמריקה. "תודה רבה".
עוד מאמרים על כתיבה עסקית וכתיבה פנים ארגונית
