אנשים מפתחים רגשות קשים כלפי הכתיבה. שנים של ייעוץ אישי בכתיבה מעמתים אותי עם העובדה הזו.
נהוג לחשוב כי כתיבה או הבעה הם נחלתם של ילדים או לכל היותר של נערים. בעיקרון, הנחה זו נכונה, בפרט משום שבגיל מסוים, אנו אמורים לשלוט במיומנויות הכתיבה, הקריאה והחישוב, אולם מסתבר שהדברים אינם כה פשוטים.
מבוגרים רבים, חלקם מוכשרים מאוד בתחומים מסוימים, יוצאים לעולם בגיל 18 עם מיומנויות כתיבה, קריאה וחישוב חסרות ובעיקר – עם רגשות שליליים בנוגע אליהם: תחושת החמצה, רגשי נחיתות, פחד, עצב ואפילו טינה וכעס כלפי מבוגרים אחראיים – הורים או מורים – שבעטיים לא הצליחו להשלים את המלאכה ואף צברו מטען רגשי כה כבד בגללם.
רגשות אלה מכבידים על יכולת הכתיבה של המבוגר גם כשהוא בכיר או מומחה בתחומו.
כתיבה שיווקית היא משימה רגשית לכותב, לא רק לקורא
גם אם משימת הכתיבה שלי היא עניינית כמו כתיבת דו"ח, מייל או תקציר, עבורי, ככותב, היא נתפסת כמשימה רגשית.
במהלך השנים גיליתי כי כתיבה היא תחום מאוד רגשי שאליו מתנקזים חשבונות ישנים, טראומות ילדות או כעס כלפי הורים. אנחנו חושבים שרק סופרים מביעים רגשות בכתיבה, אבל גם אנשים מן היישוב, מנהלים ועובדים שנדרשים לכתיבה במהלך עבודתם – כתיבה שיווקית, מנהלית או עסקית גרידא – מפתחים כלפי הכתיבה רגשות קשים וגם מביעים בה, לעתים קרובות באופן לא מודע רגשות מגוונים.
בשלב מוקדם ביותר של ההדרכה בכתיבה שיווקית הבנתי, שאם לא אמצא דרך לנטרל את הרגשות השליליים של רבים וטובים כנגד הכתיבה – גם במקום העבודה גם בכתיבת מכתב לעירייה – לא אוכל להרביץ בהם דעת – לא אוכל להעביר עקרונות ושיטות טכניים, מה שנקרא "טיפים" בכתיבה השיווקית עצמה.
צריך לאזן בין הרגש לבין ההיגיון
לכן, שיטת צורי, השיטה שפיתחתי להדרכה בכתיבה שיווקית, מתבססת על איזון בין הרגשות לבין ההיגיון. איזון זה צריך להתקיים קודם כול אצל הכותב ואחר כך לבוא לידי ביטוי גם במסמך עצמו, כלפי הקורא. בלעדיו, לא יהיה המסמך השיווקי אפקטיבי.
דווקא בייעוץ האישי, שבו אני נפגשת עם הכותב פנים אל פנים, הרבה יותר מאשר בהדרכה הקבוצתית, מתגלים המטענים הרגשיים הללו ביתר שאת. פוסט זה מתמקד בתובנות שלי מהייעוץ האישי בכתיבה. אתם מוזמנים לבדוק את עצמכם ולראות האם תוכלו להפיק מהן תועלת גם לגבי הכתיבה שלכם והרגשות שלכם כלפיה.
הסיבות לרגשות השליליים שלנו כלפי הכתיבה
נקודת המוצא לפוסט זה: אנשים הם מורכבים ביותר, יצורים בעלי תודעה, יכולת חשיבה וגם רגשות. והשוני בין תפיסתם בנוגע לכתיבה הוא רב.
כל הורה יודע, כי גם אם חשף את ילדיו במידה שווה לספרים וקרא באוזניהם ספר לפני השינה, כל ילד הוא עולם ומלואו גם בנוגע לחיבת הקריאה שלו, להרגלי הקריאה ולאוריינות שלו. בנוסף, כתיבה מתחברת עם היבטים פסיכולוגיים עמוקים: העדפת ההורה ילד אחד על פני האחר, יחס מזלזל ממורה או מרד במוסד חינוך.
התוצאה היא זהה: האדם המבוגר מגיע לייעוץ עם תחושת כישלון חריפה ופחד מכתיבה ותודעה מזמרת: אני לא יודע לכתוב, אני לא יכול לכתוב. (הדבר נכון לגברים ולנשים כאחד). תחושות אלה מחבלות ביכולת הכתיבה, ובמשך הזמן הן מתקבעות בקרב הכותב. לא זו בלבד, אלא שהתחושות מתחילות להזין את עצמן, והכותב נקלע למעגל קסמים: הוא שונא לכתוב, ולכן משימת הכתיבה אורכת לו זמן רב. הרגשות העוכרים שלו מציפים אותו בעת הכתיבה, ואז היא גם יוצאת לא מוצלחת במיוחד. הוא שוב מקבל משובים שליליים מהבוס שלו או מהסביבה, שמחזקים את הרגשות השליליים שלו כלפי יכולת הכתיבה שלו, הביטוי העצמי ומילוי משימות כתיבה.
אם נתחשב בעובדה שבעולם המודרני ובפרט הדיגיטלי התקשורת הכתובה מחליפה את התקשורת המדוברת, אזיי מדובר כאן בקושי יומיומי, שעלול להעכיר את עבודתי מאוד.
פוסט זה בנוי בשיטת השאלון האישי. אתם מוזמנים לקרוא אותו ולבחון את עצמכם
בפגישה האישית, טרום הייעוץ, אני מנסה לברר מה חזק יותר: החסם הרגשי או פער הידע ? לרוב, אני מגלה שהחסם הרגשי הוא עמוק ופער הידע הוא גדול, אבל נקודתי. מניסיוני, אם מצליחים להתגבר על החסם הרגשי, להרגיש נינוחים, לחוש שהדברים פשוטים ומובנים, שהלימוד הוא כיפי ולא מפחיד, כפי שאני מנסה לעשות בעזרת שיטת הלימוד שפיתחתי, השד אינו נורא כל כך.
טיפים בהבחנה אישית – האם הרתיעה שלי מכתיבה היא ביסודה רגשית או רציונאלית:
1. האם אני חש פחד קהל בהצגת מסמך שלי ?
2. האם הבטן שלי מתכווצת כל אימת שאני יודע כי מוטלת עליי משימת כתיבה ?
3. האם כשאני יושב לכתוב, מוחי מתפזר לכל עבר ?
4. האם קל לי לכתוב באופן לא רשמי ?
5. האם אני בעיקר מתקשה להתחיל או לסיים מסמך ?
אם רוב התשובות לשאלות אלה או כולן נכונות, כנראה שהחסם הרגשי שלך עולה על פער הידע שלך בכתיבה.
כיצד להתגבר על חסמים רגשיים בכתיבה שיווקית
- כדאי לגשת לכתיבה במצב רגוע: בתחילת יום, בסוף יום, לאחר ארוחה טובה אך לא כבדה, לאחר כוס קפה טוב או סיגריה (נא לא להתחיל לעשן בגללי..). לחובבי המדיטציה: לאחר מדיטציה, כמובן.
- רצוי להקצות לכתיבה פרק זמן ריאלי, גם אם הוא קצר ביותר. גם 10 דקות זה מצוין.
- יש להבטיח כי אין כל הפרעה בזמן הכתיבה, כמו טלפונים, פגישות וכיוצא באלה. עדיף להקצות לכתיבה פרק זמן קצר וממושך מאשר להקצות לה פרק זמן ארוך ומקוטע.
- יש להתחיל במה שקל לנו ביותר: במה שאנו יודעים, במה שאנו בטוחים בו ולא בדברים הקשים. ההצלחה בדברים הקלים משכנעת אותנו להמשיך ולא להיכנע למשימות הקשות.
- והכי חשוב – לכתוב ברצף, קצת כמו בטרנס. אף פעם אף פעם לא לערוך את עצמי במשך הכתיבה. חשבו על ריצת מרתון – הכי חשוב לא להפסיק.
בהצלחה !!
עוד מאמרים על כתיבה שיווקית בבלוג:
