טלפון: 052-3510583
ayelet@ayeletz.co.il
לא ניתן היה להישאר אדישים לידיעה שעלתה לכותרות בתחילת החודש, עם חשיפתו של מסמך חוות הדעת של המורים על התלמידים בתיכון רבין בכפר-סבא. המסמך, שהוכן בישיבת עבודה פנימית לקראת יציאתה המתוכננת של שכבת י"א אל המסע המסורתי לפולין, נשלח בשוגג על ידי מרכזת המסע אל אחד התלמידים – ומצא משם את דרכו אל חדשות ערוץ 2. 
בעקבות חשיפת הדברים בערוץ 2, קיימו תלמידי בית הספר שורה של מחאות והפגנות כנגד צוות המורים לאחר שמנהלת בית הספר, רות לזר, התנצלה בפני התלמידים באופן פומבי. הורי התלמידים שנפגעו אף דרשו מלזר להניח את המפתחות ולסיים את תפקידה.
מסתבר, שיש תקשורת פנים ארגונית בין צוות המורים בתיכון על התלמידים, שהיא אינה בלשון המעטה, מחמיאה לא למורים ולא לתלמידים.
בהקשר הזה השאלה המעניינת ביותר שראוי להעלות לדיון היא האם המנהלת שלא היה לה כל יד בדבר חוות הדעת על התלמידים ובוודאי שלא במשלוחה בשוגג לאותו תלמיד, צריכה להכין את מכתב ההתפטרות שלה, כמי שנושאת באחריות העליונה לבית ספרה ולתקשורת הפנים ארגונית המתנהלת בתוכו, או שמא מדובר בטעות אנוש שראשת הארגון לא צריכה לשלם עליה ?
השאלות שעולות כאן הן השאלות הבאות:
מהי מידת החיסיון בתקשורת פנים ארגונית ?
האם דעתו של האחראי על מי שמתחתיו היא תמיד אובייקטיבית ?
עד כמה דעת האחראי היא לגיטימית ולא פוגענית ?
איך לשמור על אמון העובדים באחראי כשמתרחש קצר בתקשורת הפנים-ארגונית
אני מאמינה כי הקריאות של ההורים להתפטרותה של הגב' לזר נובעות קודם כל ולפני הכל מהמערבולת הרגשית והמובנת לחלוטין שפקדה את ההורים נוכח המצב שאליו נקלעו ילדיהם על לא עוול בכפם. כולנו אוהבים שמחמיאים לנו , אבל בוודאי שלא כשמשמיצים אותנו, או אפילו רק עולבים בנו. יתרה מזו, כל אחד רוצה לדעת שהאחראי עליו, לצורך העניין המורה ביחס לתלמיד, חושב עליו דברים חיוביים בלבד, ובכל מקרה, שדעתו אינה מקובעת לגביו.
כולנו רוצים להאמין שהתקשורת היא אמיתית וללא פניות. לכן, ניתן להבין את סערת הנפש של הילדים ושל הוריהם. עם זאת, אני לא חושבת שהמנהלת צריכה לשלם על הטעות שבוצעה (בשוגג) על ידי רכזת השכבה, כשהעביר בטעות את חוות דעתה לנערים. אחרי הכל, המורים הם בעלי הסמכות המקצועית בבית הספר, וככאלה זכותם להכין מסמך הערכות פנימי על תלמידיהם.
בה בעת ברור, כי השפה הבוטה שבה השתמשו המורים הייתה ראויה לעידון. אני אישית נתקלת בתופעה זו בהרבה ארגונים שאני עובדת איתם: גם בין מנהלים לבין עצמם, גם בגופים ציבוריים שמטפלים בנושאים רגישים. כחלק מעבודת הצוות, נדרשים החברים בו להביע את דעתם, שהיא פעמים רבות בוטה ופוגענית שלא לצורך.
אפשר לומר תמיד דברים לא נעימים, אך אפשר לרכך אותם ולהביע אותם בצורה קונסטרוקטיבית. צריך לזכור כי כשדברים באים מהאחראיים, הם תמיד נתפסים כחמורים יותר.
מספר ימים לאחר חשיפת המסמך הפנימי, הודיע משרד החינוך על השעייתה של הרכזת אשר הביאה להדלפת המסמך מתפקידה. אני חושבת שמדובר בצעד נכון ומתבקש בנסיבות העניין ולא רק כדי למצוא שעיר לעזאזל בכל מחיר. השעיית הרכזת בתפקידה היה הצעד הנכון משום שמבחינה ארגונית היה על משרד החינוך לעשות כל שביכולתו על מנת להשיב את אמונם של התלמידים, ובפרפרזה ארגונית, את אמונם של העובדים, בצוות המורים, שהוא עבורם הנהלת הארגון.
בדיוק כפי שעובדי הארגון לא יכלו להמשיך ולבטוח באדם שהיה נתפס על ידם כמי שהיה מעורב במישרין בכתיבתו של מסמך פוגעני, בין אם מוצדק ובין אם לא, הרי שגם התלמידים לא יכולים היו להמשיך ולראות ברכזת השכבה ששלחה בטעות את המסמך לאחד התלמידים בבחינת אוטוריטה מקצועית. בנסיבות הללו, היה על משרד החינוך לפעול ועל אף שהרכזת לא פוטרה מעבודתה לגמרי – הרי שהיא הושעתה מתפקידה כמרכזת המסע.
במקרה של משבר כזה, צריך להיות איזון בתקשורת הבין ארגונית באופן הבא: צריך להחזיר את איזון בין הדעות הלגיטימיות של צוות המורים על התלמידים לבין מעשיהם של התלמידים, כדי לאפשר לתלמידים לשנות את תדמיתם בעיני המורים או לשנות את דרכיהם. בסופו של דבר, זהו מה שהחינוך עוסק בו, לא ?
היכולת של המורה להשפיע על התלמיד ולתת לו כלים כדי להבין את דרכיו ולפעול בדרך טובה יות היא רבה. בדיוק כמו שמנהל טוב רוצה להראות לעובדיו כיצד ניתן לטפל בסוגיה בדרך מחוכמת, רגישה ואפקטיבית יותר מהדרך שבה פעל, כך רוצה המורה להתוות את הדרך לתלמידיו.
אבל, אם האמון של הצד החלש ביותר, תלמידים או עובדים, נפגע עקב תחושה של בגידה או תקשורת מעליבה או פוגעת, שיתוף הפעולה בינהם והלמידה ההדדית לא יכולים להתחדש מבלי שהקרע או הסוגיה שגרמו לחוסר אמון יטופלו מן השורש.
שנת הלימודים הנוכחית תסתיים בעוד מספר חודשים ולא מן הנמנע כי גם לאחר שוך הסערה, יחליטו במשרד החינוך להעביר כמה מהמורים והמורות שהיו מעורבים בכתיבת המסמך מתפקידם – לטובת בית ספר אחר. ראוי לסייג ולומר כי גם אם זה יקרה, הרי שהמורים שיישארו במערכת יזכו לגיבוי של משרד החינוך וההנהלה משום שכשם שלא ניתן לאפשר פגיעה בתלמידים, הרי שלא ניתן גם לתמוך בכל הטענות שלהם ו"להפקיר" את המורים.
לבסוף ולמען הסדר הטוב, יהיה על הצמרת הארגונית של משרד החינוך לבצע את האיזון הנדרש בין רצון התלמידים לראות את הצדק נעשה (מנקודת ראותם לפחות) בדמות פיטורים של מי מהמורים המעורבים, לבין עצמאותם וסמכותם של המורים שחייבים להרגיש כי גם הם זוכים לגיבוי מקצועי ממקבלי ההחלטות.
למאמרים נוספים על תקשורת פנים ארגונית:
