לקראת חג הפסח, הייתי רוצה לדבר דווקא על דבר חשוב שמאחד אותנו בחג הפסח – האוכל.
האוכל בשפה ובתקשורת
כמו עמים אחרים, אנחנו מביעים את השמחה שלנו באוכל. אם נחשוב על משפחה כארגון, הרי שהאוכל הוא סוג של תקשורת פנים ארגונית. לא תמיד מוצלחת, אבל תקשורת. אפשר בקלות לשים לב כל חג נסב סביב אוכל, לא חשוב אם הוא דתי או חילוני.
השיח בחגים נסב סביב האוכל
כבר כמה ימים שאני מרגישה, שהשיח מסביבי נוגע לאוכל: בסופר, במשפחה, עם חברים, כולם מדברים על האוכל והבישולים לחג, וגם אני בעוונותיי, אחרי שאסיים את הפוסט הזה, אלך לבשל קצת ולאפות לחג. כיוון שהחג הזה נחגג באוכל, וגם סיפור יציאת מצרים נסב סביב האוכל – הבצק שחמץ והפך למצות, אני רוצה להסב את תשומת לבכם לתופעה שנקראת "היפוך המשמעות של המילה" (אהוד אשרי ז"ל, 2005) דווקא בהקשר של אוכל.
היפוך משמעות של מילה
היפוך משמעות היא תופעה לשונית שבה הסלנג, הדיבור היומיומי שלנו, הופך מילה שהיא ביסודה חיובית לשלילית – ולהיפך – הופך מילה שהיא ביסודה שלילית למילה חיובית.
המשמעות של המילה "אוכל" נהפכת לשלילית
אם נחזור לאוכל, שהוא אחד התענוגות הגדולים בחיים (לפחות שלי), ונחשב למילה חיובית, למקור החיים שלנו, בהיפוך המשמעות הוא הופך להיות הליבה של ביטוי שלילי או תוקפני: לדוגמה
-
לאכול אותה – להפסיד חזק
-
לאכול קש או מרור – לסבול
-
לאכול את הלב – להצטער, להתחרט או לקנא
-
לאכול את עצמך – להרגיש רגשות אשם
-
לאכול מישהו בלי מלח – לנצח בקלות
(הדוגמאות לקוחות מאתרה של עינת קדם, עורכת לשונית).
איחוליי לכולנו לחג
אסיים בנימה אופטימית:
-
שלא נאכל אותה בפקקים בחג
-
שלא נאכל מרור גם בחג וגם במשך כל השנה
-
שלא נאכל אף אחד בלי מלח, גם הוא מעצבן אותנו נורא
-
שלא נאכל את הלב על כלום, גם לא על הקלוריות העודפות
-
שלא נאכל את עצמנו, בשום מצב, על שום דבר.
חג שמח וטעים!!!
כל טוב, איילת
למאמרים נוספים על משמעות המלים בשפה:
|
