כתיבה משפטית מושתת על לוגיקה, על מתן הסבר לקורא, על הוכחת ההיגיון או חוסר ההיגיון ברצף פעולות. בקיצור – הם פונים לתאים האפורים שלנו במוח. השפה המשפטית, כשהיא טובה, פונה גם היא לתאים האפורים שלנו ונשענת על היגיון. מה קורה כשאנחנו המנהלים נעזרים בשפה משפטית ? האם אנחנו יכולים לשפר באמצעותה את התקשורת הניהולית שלנו ? מסתבר שכן. ככל שנשלוט בניסוח של השפה המשפטית שלנו, כך נפנה לתאים האפורים של הקוראים שלנו, נוכל להיות בהירים יותר כלפי העובדים שלנו – ובהתאם – נוכל להיות מנהלים טובים יותר ומתחשבים יותר.
הדיוק בשפה משפטית משפר את התקשורת הניהולית
התפקיד של מיליות בשפה לאחרונה ערכתי ייעוץ בקרב עורכות דין, שהן גם מנהלות בכירות, ואני שמחה להציג לכם תובנה לשונית שעלתה במהלך הייעוץ בתקשורת ניהולית.
תובנה לשונית בתקשורת ניהולית
התובנה שהתחדדה במהלך הייעוץ היא גם הההזדמנות שלי להזכיר לכם נשכחות בנוגע למיליות בשפה; אז הנה הקדמה קצרה על התפקיד של מיליות בשפה. בכל שפה שהיא, ישנם 3 סוגי מלים: פעלים, שמות עצם ומיליות המיליות הן המלים הקצרות הללו, כמו ב, ל מ, בשל, הואיל ו. אלה הן המיליות שנראות לנו לא חשובות, כאלה שאפשר גם לא לדייק במשמעות שלהן וגם להשמיט אותן. ובכן, יש לי חדשות בשבילכם בנוגע למיליות בכל שפה שהיא: המיליות הן המלים הנפוצות ביותה בשפה, לפחות בשפה העברית.
מיליות מעניקות את המשמעות הלוגית לרצף מלים
במחקר שעשיתי בתום התואר הראשון שלי מצאתי את העובדה המעניינת הזו: המיליות מעניקות את המשמעות הלוגית לרצף של מלים. בהנחה ששפה נועדה לתקשורת, המיליות הן אלה שתורמות רבות להבנת הקשר הלוגי בין עובדות; הן עוזרות ליצירת תקשורת אפקטיבית בין אנשים, בפרט בכתב כשאני לא יכולה לראות את הנמען, דהיינו, את הקורא שלי. אז אם אנחנו מדברים ולפעמים משמיטים את המיליות בשפה הכתובה הן לא רק חובה, הן גם מעניקות לה את המשמעות, את הרצף ההגיוני. אי דיוק במילת הקישור לא רק יכול להפוך את הדיון על פיו, אלא גם לגרום להוצאות משפטיות בשל העדר הדיוק.
דוגמה לחשיבות המיליות
אם ניקח לדוגמה את רצף המלים הבא: חשש – צחקתי – הרצאה.
- למרות החשש צחקתי בהרצאה.
- למרות החשש צחקתי מההרצאה.
- בגלל החשש צחקתי בהרצאה.
- בגלל החשש צחקתי מההרצאה.
הנה אנחנו רואים 4 משמעויות שונות ל-2 משפטים רק בגלל המלים הקטנות הללו, המיליות. הדוגמה הזו ממחישה עד כמה המיליות הן חשובות להבנה ולתקשורת בשפה. עכשיו אני מגיעה לשפה המשפטית. אני רוצה לדבר על המלית הקטנה "ו" בשפה המשפטית (בלועזית ז'רגון).
מיליות בשפה משפטית
בהקשר רגיל, למלית "ו" יש משמעות של הוספה. לפעמים היא גם משמשת גם בקשר של סיבה, אם כי הקשר עמום. לדוגמה: "ביקרנו בעיר העתיקה, ושם אכלנו חומוס". כל בר בי רב מבין כי המלית "ו" יכולה לשמש גם לציון קשר של הוספה וגם לציון לקשר של סיבה לפי הדוגמה הזו. אכלנו חומוס כי ביקרנו בעיר העתיקה אבל לא בהכרח שזו הסיבה שאכלנו חומוס. יכול להיות שזה גם פשוט תוספת. כלומר, הקשר הסיבתי בין שני האירועים הוא מעומעם. בשפה המשפטית, שאוהבת משמעות מעומעמת, אפשר למצוא חוזים שלמים שבהם המלית "ו" משמשת בקשר של סיבה. לפעמים הסיבה מעומעמת, ולפעמים היא ברורה.
תובנה בקשר למלית "ו" בהקשר המשפטי
איך אפשר לדעת שלמלית "ו" יש קשר של סיבה בז'רגון משפטי ?
- היא באה לאחר טענה או פרשנות שמציינת קשר של סיבה. לדוגמה: מרשי עזב את הדירה בחודש אוגוסט 2005 ולא כפי שצוין בכתב התביעה בחודש אוקטובר 2007: לראייה, הוא הודיע לעירייה על מעבר דירה, ושילם את יתר החשבון.
- לפי ידע העולם; לפי הטענות שמועלות באותו מסמך או חוזה קודם לכן או במסמכים אחרים. לדוגמה: מרשתי ממלאת את חובותיה כאזרחית העיר, והיא משלמת את תשלומי הארנונה בזמן. לא צריך להיות ד"ר במשפטים כדי להבין את ההיגיון הטמון ברצף המשפטים באמצעות המלית "ו". כאן הגענו לתובנה השלישית בנוגע למילית "ו" בז'רגון המשפטי:
- לפעמים, אם נציין במפורש את הקשר הסיבתי, נצטייר כ"טרחנים" כלפי הקורא. לדוגמה: בגלל שמרשתי משלמת את תשלומי הארנונה בזמן, היא ממלאת את חובותיה כאזרחית העיר.
למאמרים נוספים על תקשורת פנים ארגונית:
