ביום חמישי האחרון הייתי בהרצאה של הנזירה הבודהיסטית טנזין פאלמו, שחייה במערה בהרי ההימאליה במשך 12 שנה, וכמובן לא דיברה עם איש באותה תקופה, פרט למורה שלה (אחת לשנה). נתון זה מזעזע רבים, ואני ביניהם. דיבור הוא אמצעי הביטוי הראשוני של אדם. כל תינוק מתחיל מלמל מספר מלים בשפת אמו, כשהוא רוצה לתקשר עם העולם. המחשבה שאני מוותרת מרצון על אמצעי התקשורת הבסיסי שלי עם העולם היא כמעט משתקת. יש כאלה שהיא מעוררת בהם חלחלה עמוקה. השתיקה, כביכול, מהווה שלילה של אמצעי התקשורת הראשוני שלנו. מה גם שדיבור מתקשר בחברה דמוקרטית גם עם זכויות יסוד של האדם כמו חירות וזכות הביטוי. המחשבה שאני שולל מעצמי את הזכות הזו היא מצמיתה. לכן, במשך שנים רבות לגמרי לא התפעלתי, בניגוד לעמיתיי, מהשתיקה הממושכת של טנזין פאלמו במשך שנים כה רבות; כמובן, שהיא ענתה על צורך אישי שלה, אבל בכל זאת היא נתפסת בעיניי כפרישה מוגזמת מן העולם. כאוהבת אדם, גם קשה לי מאוד להתבודד ולהתנתק מחברת בני אדם לתקופה כל ממושכת.
לשתיקה יש תועלת בתקשורת
בכל זאת ולמרות כל מה שאמרתי לעיל, אין לי ספק שלשתיקה יש תועלות לא מועטות בתקשורת. קודם כול, השתיקה הממושכת מסייעת לי לתקשר טוב יותר עם עצמי. אני יכולה להעיד על עצמי כי השתיקה ששתקתי במשך כמה ימים בסדנת ויפאסאנה מזורזת עזרה לי, באופן זמני כמובן, לשיפור הבוננות הפנימית שלי ובדיעבד גם לשיפור מיומנות התקשורת שלי במשך זמן מה. הרבה פעמים הקצרים שלנו בתקשורת נגרמים משום שאנחנו לא מדברים מתוך הרגשות והמחשבות שלנו אלא מתוך תגובה אוטומטית,מתוך פצע, או מתוך נורמות חברתיות. השתיקה במשך כמה ימים מביאה לתובנות, "מפילה לנו אסימונים" על עצמנו ועל התקשורת הרצויה לנו, כך שכשאנחנו חוזרים לתקשר עם הסביבה כרגיל וללהג כהרגלנו, אנחנו הרבה יותר אמיתיים ומתחשבים בסביבה.
אם מדברים על איזון, אז יש יתרון בשתיקה קצרה; לאו דווקא במשך ימים או שבועות אלא במשך דקות או חלקי דקות. זה המקום לומר מלים בשבחה של השתיקה (החלקית) בתקשורת, ראשית בעל פה ואחר כך בכתב.
התועלות של שתיקה במהלך שיחה בעל פה
כשאני שותקת במהלך פגישה, אני יוצרת מרווחי זמן, שמאפשרים לי:
- להיות בהקשבה מלאה לבן שיחי
- ליצור איתו קשר עין.
- לזהות את סגנון התקשורת שלו.
- לזהות את הצרכים שלו מבלי להשקיע יותר מדיי מאמץ.
מתי כדאי לשתוק ?
כדאי לשתוק דווקא שהשיחה נתקעת. תתפלאו, דווקא כשהשיחה נתקעת, כשאני לא יודעת מה לומר, כדאי לי לשתוק ולייצר הקשבה. השתיקה מאפשרת לי:
- להקשיב לבן-שיחי
- להתארגן על עצמי ולהתאים את המחשבה שלי למצב החדש.
- להקשיב לעצמי ולדעת מה אני באמת רוצה.
- לשנות את המסר או את התכנים בהתאם לסיטואציה ולצרכים האמיתיים של בן השיח (ולא לתכנון המקורי שלי).
בנימה אישית על השתיקה
אני זוכרת שלפני 20 שנה קיבלתי על עצמי ניהול עסק שבחודש הראשון לא היה לי מושג ירוק מה הוא: הטמעת תוכנה. הייתי משתתפת בישיבות של דרגים בכירים בעולם התקשורת והתוכנה דאז ע ושומעת את דיווחיהם בנושא. השותף שלי דאז, שרצה להחמיא לי על כושר הלמידה שלי אמר לי: "את שותקת יפה מאוד". כוונתו הייתה שאני יודעת לשתוק במקומות שצריך לדעת לשתוק ומעדיפה לשתוק במקום לומר דברי הבל. אני, שתמיד חשבתי את עצמי לדברנית לא קטנה, קצת התפלאתי על ההערה. מכל מקום, למדתי ממנה, שלשתיקה, גם במקומות ששוכרים את כשרונותיך יש ערך לא מבוטל.
התועלות של שתיקה בשפה הכתובה
תשאלו ובצדק, איך אפשר לשתוק בשפה הכתובה ? הרי אנחנו לא רואים ולא שומעים את בן שיחנו במהלך הקריאה שלו את מה שכתבנו זה נכון, אבל אפשר ליצור אינטרוולים (הפסקות) במהלך השיחה המקוונת או הכתובה, כפי שאסביר בהמשך המאמר.
להשתמש באינטרקטיביות כדי לשתוק
אז קודם כול, הרבה מהתקשורת שלנו היא דיגיטלית: מיילים, הודעות טקסט, תוכנות מסנג'ר, רשת חברתית, כל האמצעים שמאפשרים לי לכתוב הודעות קצרות, לעשות אתנחתא או לבקש תגובה מבן השיח. כלומר: ליצור את האינטראקטיביות של השפה המדוברת, ה"פינג-פונג" הזה, שמאפשר לי לשתוק ואז להקשיב.
ליצור מרווחי זמן בשיח הכתוב
כשאני "שותקת" במהלך מסר כתוב, אני יוצרת מרווחי זמן, שמאפשרים לי:
- להקשיב לבן-שיחי
- להיערך מחשבתית מחדש ולהתאים את עצמי לסיטואציה משתנה.
- להימנע ממסר חד מדיי שיכול לשבש יחסים.
איך שותקים במהלך מסמך או הודעה בכתב ?
את האפקט של השתיקה בשפה המדוברת, של האתנחתא לשם הקשבה, בעיקר כשעניין מסוים "תקוע", אני יכולה ליצור בשפה הכתובה באמצעים הבאים:
- להשתמש בשאלות פתוחות או בשאלות סגורות לפני שאני יוצאת באמירה חדה או בומבסטית.
- לכתוב חצי תכנים ממה שתכננתי מראש.
- להנמיך את הטון ולהשתמש במלים "עגולות" יותר.
- להשתמש במלים מסייגות כמו: אולי, ייתכן, שמא.
- לראות איך בן שיחי מגיב בכתב לפני שאני ממשיכה בשיחה.
צריך לזכור תמיד:
- המילה הכתובה חזקה פי מאה מהמילה המדוברת.
- אני חייבת ליצור "שתיקות" מלאכותיות בשיח, באמצעות שאלות או פשוט הפסקות, כדי לאמוד את המצב, להיערך אליו.
- לשנות בהתאם את התכנים ואת המסר.
- אם אני לא רוצה להתחרט על המסר הכתוב, אני צריכה לחשוב הרבה וגם לפעמים לשתוק.
השתיקה עוזרת לשמור על היחסים
וזה קורה הרבה….החרטה…. כי תקשורת, לא משנה אם מדוברת או כתובה, היא יחסים. יחסים תמיד כדאי לטפח, ובטח לא לקלקל.
טיפים נוספים בתקשורת בכתב, אפשר למצוא במאמרים הבאים:
