הכתיבה שלנו בארגון ובעסק היא תלוית-סיטואציות. ההקשר שלה יכול להיות עסקי, ציבורי או ארגוני, אבל הכתיבה היא האופן שבו אנחנו מתקשרים באופן יומיומי במקום העבודה
היום דווקא רציתי לכתוב על AI באופן כללי, כשקפצה לי בפיד כתבה מתורגמת של הניו יורק טיימס על ה-AI. בפוסט זה אביא את עיקרי הכתבה
בצהרים החמימים, יממה לאחר הגשם, כשהאוויר נקי וצלול והדשא קצת רטוב, אני חושבת איזה פוסט אכתוב היום על AI. ופתאום, אני רואה מוסף גלריה ישן
הייה עצמך ולא המכונה. זהו אולי הטיפ המרכזי בכל עשרת הטיפים. המסר הכי חשוב, המהותי. אנחנו נעזרים בבינה. אנחנו שולטים על התהליך ולא היא.
בטור הזה אתאר את המסע שלי עם AI (בינה מלאכותית) כמשתמשת, כאדם פרטי, וכמומחית בכתיבה ארגונית, כאשת מקצוע. שימו לב למונח שבחרתי בו: משתמשת.
דף מוצר הוא מסמך שיווקי שהוא גם מאוד טכני. בעצם, הוא בן הדוד של "פרופיל החברה" ומתכתב איתו. הוא חייב לענות על הצרכים של הקוראים. התכונות פחות מעניינות אותם. יותר מעניינות אותם התועלות.
לכתיבת מאמר מדעי יש גם היבטים תקשורתיים, לא רק טכנולוגיים. הוא צריך להתאים לקהל היעד ולהקשר הגלובלי, לא רק הארגוני. בחירת התבנית ואופן הכתיבה משפיעים על ההצלחה של המאמר להתפרסם ולהכות גלים.
ריבוי ערוצי התקשורת בארגון יכול ליצור כאוס. לא תמיד יש אחידות באופן העברת המסרים, בשימוש בערוצים השונים ובשפה שכל אחד משתמש. אחת הדרכים להאחדה בתקשורת היא הסדנאות בכתיבה.
בהדרכה בשיטת צורי נפטרים המשתמשים מתסמונת "הנייר הריק", התסמונת שגוזלת המון זמן וכסף לעסק ולארגון. מי מאיתנו לא חווה אותה בצורה זו או אחרת? לכן, חשוב לרכוש את עיקרי השיטה על רקע תהליכי העבודה של היחידה.
