ב-12 השעות האחרונות לקחתי חלק בשתי התרחשויות חברתיות של קהילות מוגדרות, שלהן ערוצים פיסיים ווירטואליים. בפוסט זה אדבר על ערוצים וירטואליים לקהילה, אציג את המונח "קהילה מדומיינת" ואתן טיפים כיצד ליצור קהילה מדומיינת בעזרת הכתיבה העסקית.
ריבוי ערוצים לקהילות
קהילה היא קבוצת אנשים בעלי עניין משותף; (ויקיפדיה). לצורך העניין, קהילת סטודנטים המתמחים בלימודי האינטרנט בתואר שני בתקשורת וקהילת מתרגלים ביוגה. מכיוון שהגורם המאחד הוא תחום העניין, ישנם הבדלים רבים בין חברי הקהילה מהיבטים אחרים כמו: גיל, סטאטוס, תחום עיסוק ואזור מגורים.
חברי הקהילה משתמשים בערוצים שמעמידה הקהילה לרשותם: נדמה, שהקשר בין הערוץ פיסי לערוץ הווירטואלי הוא בל- יינתק. לא רק במגמת האינטרנט, שבה כביכול הדבר ברור. מפגשים פיסיים פרונטאליים בכיתה, מפגשים וירטואליים באתר הקורס, אימיילים והפעם גם פגישה פיסית לא פורמאלית.
דומיננטיות הערוץ עבור חבר הקהילה
קהילת הקונדליני יוגה מתמקדת בערוץ הפיסי, איך לא, כשערוץ הוירטאולי המשלים הוא אתר וחברות בפייסבוק, אך הוא אינו הכרחי לפעילות השבועית השוטפת. מסתבר, כשהחברים לא מפגינים אוריינות זהה בכל המדיות ולא מעודכנים בכל ההתרחשויות עקב כך, הם עלולים להיעלב, על כי לא יודעו בפעילות הקשורות לחבריה.
כך לתומי, בירכתי את אחד המשתתפים שהקשר החברי שלי איתי רופף למדיי, על הדיסק החדש של להקת הרוק שלו, וחבריו ה"אמיתיים" נעלבו על כי לא יידע אותם על כך כלל, לא במסרונים ואחד מהם אף אמר "אז, מה, אם אין לי פייסבוק, אני לא יכול לדעת ?, אני שונא פייסבוק". בשיחה קצרה התברר, כי הוא לא מכיר את המדיה כלל, אלא מפחד מההתמכרות של הצעירים אליו. כלומר, מערבב את הסימפטום עם התופעה.
רגשות ורגישות לאוריינות הוירטואלית של הערוץ
מה שהביא אותי לחשוב עד כמה הרגישות של חברי הקהילה צריכה להיות לא רק בנוגע להעברת המסרים, אלא גם למידת השליטה של כל החברים בערוצים, לאוריינות הוירטואלית שלהם בו. שליטה בערוץ מעודדת רגשות חיוביים כמו שייכות וקרבה, כמו שהיעדרם מעוררים רגשות שליליים, כמו דחייה, עלבון או אפילו כעס.
כפי שאני מאמינה, וגם הבעתי זאת בפוסטים קודמים, ה"צרות" בתקשורת הבין-אישית מתחילות כשהיא מעוררת רגשות, שהם דבר טוב מעיקרו, אבל גורע מאוד מאפקטיביות התקשורת כשהיא מעוררת רגשות שליליים מכל סוג ודציבל שהוא. החוכמה היא להימנע מהן, והשיטה לכך פשוטה להפליא: להיות מודע לכל ההיבטים שלה, לרבות השליטה בערוץ.
קהילות מדומיינות והעולם העסקי
מה שמחזיר אותי לבנדיקט אנדרסון שטבע את המונח החשוב "קהילות מדומיינות" כדי לתאר קבוצות אנשים גדולות, המאוחדות סביב רעיון מלכד אשר גורם להן לפעול כקהילה, למרות שבפועל הקשר והדמיון בין הפרטים המרכיבים אותן, מזעריים או לא קיימים כלל. (ויקיפדיה).
אנדרסון אמנם מתייחס לקהילות המדומיינות בהיבט הלאומי-מדיני, אבל ניתן להשליך את תפיסתו זו גם לגבי קהילות אחרות, חברתיות, מקצועיות או ארגוניות.
אם נחזור לנושא שלנו, הכתיבה העסקית, איך ניצור קהילה מדומיינת משלנו, קהילה הקיימת בתודעה של חבריה ונשתדל ליצור רגשות חיוביים לגביה ?
מסרים
- מהו הציר של הקהילה שלכם ? חפשו את המשותף, המאחד. בין חברה ללקוח, בין מנהל לכפיפים, לעמיתים. זהו הציר החשוב ביותר. אל תוותרו עליו, גם אם צריך להתאמץ כדי ליצור אותו.
- העלו תמונה ממפגש משותף, ואפילו חידוש טכנולוגי שראיתם במגזין שיעניין את קהילת המהנדסים, למשל במפעל, שאותה אתם רוצים ליצור. כל מה שיאמר לאחר: חשבתי עליך, יצאתי מהקופסה כדי לחשוב על צרכיך. אנחנו חולקים עניין משותף יחד.
תכנים
- נתמקד בדברים המאחדים. את המפרידים נשאיר לתקשורת שבעל פה, החזקה בפתרון קונפליקטים רגשיים. אפשר לא להתבייש ולרשום אותם בצד כדי לזכור אותם בשיחה שבעל-פה, אך לא להכניס אותם למסמך או לאימייל.
- נהיה רגישים לאוריינות המחשב השונה אצל כל חבר וחבר בקהילה. נדאג שהמסרים החשובים יחזרו בכל הערוצים. קהל היעד לא רואה זאת כטרחה, אלא להיפך: כהתחשבות בו. כלומר, לשלוח מסרון, לפרסם בפייסבוק ולאנשים מסוימים גם להתקשר טלפונית. כל אלה, עבור מסר אחד החשוב לחברי הקהילה.
שפה
- נשתמש בלשון אנחנו – גוף שני ברבים.
- נפנה בצורה פמיליארית, יוצרת שיתוף. שלום לכולם, שלום חברים, מה שלומכם ?
- נפנה בשפה מאחדת וחיובית; נשתמש במלים בעלות מטען חיובי או ניטראלי, אך לעולם לא שלילי.
- נפתח במשפט מלכד, המזכיר לחברי הקהילה את הבסיס המאחד.
- נימנע מאזכור של ויכוחים או חילוקי דעות. נציע פתרון:
לדוגמה: אנו מעוניינים לקבוע פגישה בנוגע להסדרת תורנויות הצוות (נושא שנוי במחלוקת). אנא שלחו יום ושעה הנוחים לכם, ונמצא את המועד שמתאים לכולנו כדי להיפגש ולהכריע בנושא לטובת כולנו.
מחכים לתשובתכם, שמות פרטיים (לא להשתמש בתואר מנהל).
מאמרים נוספים בנושא כתיבה עסקית:
