קרה לכם שאתם קוראים משהו וכאילו שומעים ברקע את הדובר ? קל לזה לקרות, כשלדובר יש קול מיוחד, כמו הקול הזועם של ישעיהו ליבוביץ , או הקול הרדיופוני של אלכס אנסקי. כשאני קוראת משהו שליבוביץ כתב, אני כאילו שומעת אותו ברקע מדבר, וזה עוזר לי להתרכז. כך קרה לי גם בזמנו, כשהאזנתי לתוכנית הבוקר של אלכס אנסקי. עבור חלק מהקוראים של המאמר הזה, אלה הם דמויות עבר. כשחשבתי על דברים שאמר, יכולתי לשמוע אותו מדבר באוזניי. לכל אחד מאיתנו יש דרך אחרת ללמוד: חלק לומדים משמיעה, חלק מכתיבה וחלק מקריאה. אלה הם אופני למידה אישיים.
העידן הדיגיטלי – עידן של מעבר מהשפה המדוברת לשפה הכתובה
פרט לאופן הלמידה האישי, ישנה השפעה חזקה של הזמן. אם פעם יכולנו ללמוד ולצרוך מידע מהקשבה, כלומר, מהשפה המדוברת, הרי שכיום, בעולם הדיגיטלי של המאה ה-21, אנחנו עוברים יותר ויותר לצריכת מידע מהשפה הכתובה באופן ישיר ובאופן עקיף. בפרט בכל הנוגע ללמידה, ומדובר כאן גם בלמידה ארגונית, אנחנו מעבירים מידע שהיה מדובר מייד לשפה הכתובה, כדי שיהיה זמין ללומדים. באחד המאמרים דיברתי על תמלול של כתבות מהרדיו והטלוויזיה לשפה כתובה, תמלול של תכנים שהם קלילים יחסית וקלים להבנה: תכני ספורט, אקטואליה או תרבות. במאמר הזה אני מדברת על תמלול של תכנים מדעיים, תכנים שמצריכים מחשבה או לימוד, אבל הופיעו קודם כול במדיה המדוברת – ברדיו, בפרויקט מוצלח ביותר שנקרא "האוניברסיטה המשודרת".
שפה מדוברת ושפה כתובה – שתי מדיות שונות לגמרי
המעבר מהשפה המדוברת לשפה הכתובה תמיד מרתק אותי, ואני מגלה עליו כל הזמן דברים חדשים. השבת קראתי ספרון של פרופסור שאני לא מכירה, (פרופסר פונקשטיין), והרגשתי כאילו אני שומעת את הקול שלו ברקע. סימן מצוין, לא ? הספרון שקראתי הוא של האוניברסיטה המשודרת. זוכרים שהיה דבר כזה בגל"צ ? אלו היו הרצאות מוקלטות של מומחים ומרצים בכל מיני נושאים ששודרו בגלי צה"ל לקהל הרחב בשעות מסוימות כדי להרחיב את דעתם. נדמה לי שבשעות הערב בימי חול ובשבתות. הרעיון היה להנגיש מידע מדעי או תרבותי לקהל הרחב בצורה שתהיה קלה לעיכול וגם לא תצריך מהשומע ידע מוקדם. מאוחר יותר, בשל הצלחת הפרויקט, גם תומללו ההרצאות ויצאו לאור כחוברות דקות בחנויות הספרים. אם מדברים על הצלחה, האוניברסיטה המשודרת הייתה מפעל מצליח שהצליח להנגיש את המידע וגם לעניין, לפחות אותי. גם המעבר מהשידור מהדיבור לכתיבה היה מוצלח. לאחר השידור של ההרצאות, העבירו אותן לחוברות, לכתב. השאלה ששאלתי את עצמי הייתה מהן הטכניקות שהשתמשו בהן באוניברסיטה המשודרת גם המרצים וגם העורכים שבזכותן הייתה הקריאה קלה כל כך שלא לומר נעימה. איך המרצה הזה גורם לי להרגיש שאני מקשיבה לו למרות שאני קוראת את ההרצאה ? והכי חשוב – איך כל המסרים המורכבים עוברים בהצלחה לא רק בדיבור אלא גם בכתיבה ?
בואו נלמד מההצלחה של האוניברסיטה המשודרת
ניתחתי את הסיבות למעבר המוצלח מהשפה המדוברת לשפה הכתובה בכלים בלשניים ובכלים תקשורתיים. עיבדתי את הניתוח הזה למספר טיפים שאני מביאה במאמר הזה, ואני מאמינה שתוכלו להשתמש בהם בתמלול הרצאות שתשמעו או תכנים שתעבירו מסרטי וידיאו או אודיו לכתב. לפחות אלה הן הטכניקות שזיהיתי במעבר מהשפה המדוברת לשפה הכתובה, שנעשה במקצועיות כה רבה באוניברסיטה המשודרת.
הסיבות להצלחה באוניברסיטה המשודרת
למרות שהכותב משתמש בשפה גבוהה יחסית, והנושא שבו עוסק הספר וההרצאה במקור הוא נושא מורכב "טבע, היסטוריה ומשיחיות אצל הרמב"ם", הספר שקראתי השבת הוא ברור ורהוט להפליא בזכות 3 אמצעים עיקריים, שאני רוצה לציין אותם במאמר זה כטיפים לתמלול ולמעבר משפה מדוברת לשפה כתובה:
טיפ מס' 1: חזרה על רעיונות מורכבים בכל תחילת פרק
חזרה על רעיונות
כל פרק בספר על הרמב"ם פותח בחזרה על תוכן הפרק הקודם ובתמצות הנאמר בפרק הקודם. למעשה, כל פרק פותח במבוא שהוא תמצית הפרק הקודם. כך נשמרת מה שנקרא "לכידות הטקסט": התחושה של הקורא היא של טקסט רציף אחד, של רעיון מתפתח ולא של יחידות יחידות שאין קשר בינהן. זרה על רעיונות כל פרק חוזר בסיכום של הפרק הקודם. לדוגמה: "ראינו איך הרמב"ם משעבד את הטבע כולו". גם בתוך הפרק יש חזרה של הרעיון שנאמר בפרק הקודם. הכותב או העורך לא מתבייש לחזור על רעיון שוב ושוב. כך מקבל הקורא רצף רעיוני שמקל מאוד על הקריאה.
טיפ מס' 2: שימוש רב במאזכרים
מאזכרים הם מלים שמזכירות את שמות העצם שנאמרו קודם לכן ברצף התקשורתי; כשמשתמשים במאזכרים מונעים מהקורא חזרה מיותרת על מידע שניתן לו לפני מספר שניות. המאזכרים בשפה העברית הם:
1. מאזכר חוזר – כאשר אותה מלה חוזרת שנית בהמשך הפסקה.
"השביתה התקיימה לאחר שבית הדין האזורי לעבודה דחה את בקשת המדינה להוציא צווי מניעה נגד השביתה".
2. מאזכר ממיר או נרדף – כאשר המלה המחליפה היא מלה קרובה במשמעות או נרדפת.
"הזאטוטים שיחקו בחדר בהנאה. לפתע ראתה הגננת את הפעוטות מתרחקים מטווח ראייתה".
3. כינויי גוף – במקום המלה הראשית , בא כינוי גוף מתאים.
"המורה קראה לילדים, אך הם לא שמעו אותה".
4. כינויי שייכות – " יעל מסרה את מבחנה לאחר שעה קלה".
5. מלות יחס בהטייה – " קובי פגש את חגית ומסר לה את הספר שקיבל ממנה".
6. כינוי רמז – "המארחת קיבלה את פני האורחים. אלה הופיעו בתלבושות ססגוניות".
7. ביטוי מכליל – " העיתונות, הרדיו והטלוויזיה – מביאים לנו באופן שוטף מחדשות היום".
ככל שאני משתמשת במאזכרים במידה רבה יותר, כך אני מתייחסת לקורא ועוזרת לו להבין טקסט מורכב. בכך אני נותנת לך כלים לבנות תמונה שלמה או אם תרצו פסיפס שלם של הנעשה. מצאתי שבטקסט מופיעים מאזכרים רבים ששומרים על הרצף הרעיוני של הטקסט.
טיפ מס' 3: שימוש בגוף ראשון רבים
חזרה על גוף ראשון ברבים – "אנחנו"
השימוש בפועל "ראינו", שהוא גוף ראשון רבים, יוצרת אחווה בין הדובר לבין קהל היעד. בזמן האחרון, אני שמה לב כי רבים מדברים בלשון "אנחנו", בפרט בעולמות השירות והמכירות. גם בהדרכה, אנחנו משתמשים בגוף ראשון ברבים וכך בפרט כשמסבירים משהו. כך אני יוצרת אחדות עם השומע. השימוש בגוף 1 רבים כורך את המומחה ואת השומע בכפיפה אחת– שהוא אפילו לא סטודנט, אלא מאזין – שימו לב –האוניברסיטה המשודרת. כלומר, הדובר משתמש בחוש הראייה למרות שלמעשה לא מדובר בראייה, אלא בשמיעה ואפילו בהקשבה. החזרה
סיכום לסיבות להצלחה במעבר מהשפה המדוברת לשפה הכתובה
אין ספק, ש-3 הטיפים שציינתי במאמר זה הם רק סימפטום לעיקרון החשוב ביותר במעבר מהשפה המדוברת לשפה הכתובה: התחשבות בקורא ומחשבה תחילה על צרכיו. החזרה המילונאית על הרעיונות והחזרה הדקדוקית של המאזכרים הם סימן למקצוענות שמפגינה האוניברסיטה המשודרת: הידיעה כי כדי שאדם יוכל להקשיב, להפנים ולעבד תכנים מורכבים ולא שגרתיים כמו "טבע, היסטוריה ומשיחיות אצל הרמב"ם", שמאגדים עולמות תוכן שונים כמו טבע, תיאולוגיה והסטוריה, שומה עליו לקבל את התכנים ברורים, חד-משמעיים ולחזור עליהם השכם והערב כדי שיעכלם, יעבדם ויעשה תכלול בינהם.
למאמרים נוספים על המעבר מהשפה המדוברת לשפה הכתובה:
