ארגונים רבים, קטנים כגדולים, מבינים כי הכשרה בכתיבה היא הכרח ולא בחירה. במאה ה-21 השפה הכתובה היא ליבת התקשורת בארגון וגם ליבת העשייה. בשנת 2019, השפה הכתובה היא ליבת העשייה בארגון. במקום לדבר, אנחנו כותבים. במקום לכתוב, אנחנו מתעדים: במסכים, באפליקציות ובמערכות תוכנה. הבסיס לתקשורת, לפעילות ולתפעול הארגון הוא בתקשורת הכתובה. וזה עוד בכלל לא דיברנו על שיווק. בפועל, לא משנה במה אנחנו עוסקים, אם אנחנו מנהלים או עובדים, אם אנחנו עובדים בעסק קטן או בארגון ענק, אנחנו כותבים המון. הרבה מעבר למה שתיארנו לעצמנו, הרבה מעבר למה שהוכשרנו לו, בכל מקצוע שהוא.
הטכנולוגיה תמיד מקדימה את התרבות, גם בכתיבה
הטכנולוגיה תמיד מקדימה את התרבות. העידן הדיגיטלי הפך אותנו לכותבים, אבל לא מדופלמים. העולם האקדמי וגם לא ההכשרה הטכנולוגית אינם נותנים מענה להכשרה בכתיבה בארגון: לא מדעי החברה, לא העולם הטכנולוגי מכשירים אותנו בכתיבה עסקית: כתיבה המיועדת לעולם העסקים או לארגון הציבורי. באופן זה, אנחנו יכולים לסיים בהצטיינות MBA בניהול עסקים להגיע לתפקיד מיוחל ולפתע: יוק: הבוס ביקש מאיתנו לכתוב נייר עמדה בן שתי פסקאות על המוצר, ואנחנו לא מסוגלים לעשות את זה, אפילו לא יודעים כיצד לגשת למלאכת הכתיבה.
בעידן הדיגיטלי אנחנו כל הזמן כותבים
העידן הדיגיטלי הפך את התקשורת שלנו בארגון על פניה. במאה ה-21 הכתיבה בארגון היא כבר לא בחירה אלא הכרח. אני כותב לא כי אני רוצה לכתוב, אלא כי אני צריך לכתוב: מסמך, מייל או מסרון. כתיבה היא הלב של התקשורת הבין-אישית בארגון ובחיים האישיים. במקרים רבות, מחליף המייל, הצ'אט או המסרון את השיחה עם עמית, עם המנהל הישיר או עם שותף לעסקים את השיחה הפרונטאלית או הטלפונית. אנחנו מוצאים את עצמנו כותבים בלי סוף מתחילת יום העבודה ועד סופו. בעצם, מאחר שיום העבודה לא באמת מסתיים לאחר שעות העבודה, אנחנו ממשיכים לכתוב גם מיילים והודעות וואטסאפ גם לאחר יום העבודה.
הפכנו לכותבים 24/7
ריבוי משימות הכתיבה בהקשרים שונים הופך אותנו המנהלים והעובדים לכותבים 24/7. פתאום, עלינו להפגין שליטה לא רק במיומנויות הכתיבה, אלא גם בסיטואציות שונות מבחינה התקשורת, לדעת להבחין ביניהן מבחינת סוג התקשורת הנחוץ בהן ורק אחר כך לדעת איך ליישם אותם מבחינת השפה והמבנה הדרוש. רובנו, הוכשרנו לעבודה בהכשרה ממוקדת-מקצוע או ממוקדת-טכנולוגית, או אפילו ממוקדת-ניהול. מעולם לא עברנו הכשרה ממוקדת-כתיבה. אם פעם ניתן היה להתייחס למשימות הכתיבה שלנו בארגון בביטול, היום
צריך כלים כדי לדעת לכתוב
השאלה היא: האם לעובד או למנהל, תהיה השכלתו אשר תהיה, יש את הכלים לתקשר בכתיבה באופן אפקטיבי ? התשובה לכך היא לאו מוחלט. גם למנהל בעל תואר שני במינהל עסקים, למהנדס ולחוקר בעל שלל תארים מקצועיים ואפילו לא למשפטן, השולט ברזי הכתיבה המשפטית, אין כלים לזהות את הסיטואציות התקשורתיות השונות, להתאים להן את אופן הכתיבה והחשוב ביותר – לעשות זאת במינימום זמן ובמקסימום תוצאות.
ריבוי הערוצים יוצר ריבוי סוגי כתיבה (ז'אנרים)
באופן פרדוקסלי, דווקא משום שהכתיבה בארגון היא כה נפוצה, דווקא משום שהיא שלחה זרועותיה לכל עבר, שלא לדבר על כך שהיא באה לידי ביטוי בכל המדיות: באופיס קבצי וורד, מצגות PPT, גראפים של אקסל; במייל הארגוני; בפורטל הארגוני ובאתר החברה וכמובן בתקשורת השוטפת בהודעות טקסט, בוואטסאפ ובמדיה החברתית על כל סוגיה: פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר. לכל ערוץ תקשורת שכזה ולכל תת-ערוץ יש סגנון כתיבה משלו, שיש לרכוש אותו ולשלוט בו.
ריבוי כותבים – ריבוי גישות – ומה קורה לתקשורת ?
העולם הארגוני מורכב מ-3 דורות, שהם שונים זה משזה תכלית השינוי: דור ה-x, דור ה-y ודור ה-z. כל דור ודור לא יצא ממצרים, אבל לכל דור יש תרבות שונה, תפיסה שונה של התקשורת וגם כלים שונים בכתיבה. למעשה, אם קשה לסנכרן בינהם וליצור בינהם סינרגיה בארגון, הרי שמבחינת התקשורת זו כמעט משימה בלתי אפשרית. הם פשוט מדברים בשפות אחרות. ארגונים מוצאים את עצמם בצורך בהאחדה, בקביעת כללים של "עשה ואל תעשה" שמדברים ל-3 הדורות הללו, תקפים ומקובלים על כולם והעיקר מתאימים לאופי הארגון ולתהליכי העבודה בו; תורמים ליחסים בין העובדים, המנהלים, השותפים והלקוחות ומתבצעים במינימום זמן ובמקסימום תוצאות.
