טלפון: 052-3510583
ayelet@ayeletz.co.il
השפה המדוברת והשפה הכתובה שונות זו מזו באופן ניכר. אם נשווה אותן לגוף האדם, הן שתיהן אברים חשובים לאדם, וכל אחד מהאברים שונה זה מזה וגם תורם לו באופן אחר לגמרי. האם נוכל להגיד שידיים חשובות יותר מרגליים או ההיפך ? הדבר ניתן, אך הויכוח על כך הוא עקר. לכל אדם ברור שרגליו וידיו חשובות לו מאוד עבור קיומו האנושי והתפקוד היומיומי שלו.
יתרה מזו, במאה ה-21 ניתן לומר שהשפה הכתובה היא ממש חלק בלתי נפרד מגוף חיינו. בעידן הדיגיטלי, עם הסמאטרפון והאייפד, השאלה היא לא האם אנו כותבים בחיינו, אלא כמה אנו כותבים ומתי. אפילו אדם שלא כותב בכלל בעיסוקו משתמש במסרונים ובצ'אטים בתקשורת היום-יומית שלו. במילים אחרות, התרבות שלנו, והדבר נכון גם לגבי תרבויות אחרות מתרבות המערב, כמו התרבות במזרח הקרוב או במזרח הרחוק ביבשת אמריקה וגם ביבשת אפריקה, התרבות היא כבר לגמרי לא אורלית בלבד. כל תרבות, כשהיא עוברת לעולם הטכנולוגי, בין אם בהדרגתיות או במהירות, משתמשת בכתיבה כתקשורת הבסיסית בו.
השפה הכתובה משרתת את העולם הטכנולוגי כפי שהדיבור שירת את העולם התעשייתי או העולם החקלאי שלפניו. זאת ועוד, הדואליות בשימוש בשפה מדוברת מלידה ומינקות ובשפה כתובה מגיל צעיר נכונה בכל הגילאים ובכל השכלה או ידע, בניגוד לזמנים עברו, שבהם ידע בכתיבה היה נחלתם של אנשים משכילים או ידענים במיוחד.
לכן, דווקא הופתעתי במיוחד כשחוויתי את הכשל הזה במעבר בין שפה כתובה לשפה מדוברת שגרמה לו דווקא אישה משכילה, ליתר דיוק מרצה באוניברסיטה, שהרצתה בסינמטק על סרט שהוקרן בו. ההרצאה שלה נועדה להרחיב את היריעה בנוגע לסרט שהוקרן. התוצאה – בשל הצורה המשמימה שבה הרצתה את הדברים, הפכה ההרצאה שלה לרקע חיוור לסרט.
חשוב לי לומר כי מאחר שכוונתי אינה לפגוע במרצה זו, אלא לציין את התופעה של המעבר משפה כתובה לשפה מדוברות כפי שהיא, אני בוחרת שלא לציין את שמה, אלא רק להראות את הכשלים שלה במעבר מההרצאה הכתובה שלה להרצאה המדוברת ולהסביר את השפעתם עליי, כצופה.
לכאורה, ניתן היה לצפות כי כאישה משכילה, שלה השפה היא כלי עבודה, בפרט במדעי הרוח שבהם היא משמשת כחוקרת, תהיה מודעת להבדל שבין השפה המדוברת לשפה הכתובה, אך לא כך היה הדבר. המרצה עשתה את כל הטעויות האפשריות במעבר מכתיבה לדיבור, והנה אני מפרטת אותן:
התוצאה: המרצה לא יצרה בכלל קשר עם הקהל. התקשורת שלה הייתה בעיקר עם עצמה.
במעבר מהכתיבה לדיבור, אל תעשו את הדברים הבאים:
כמו שאנחנו יודעים לזפזפ בין ערוצי הטלוויזיה בעזרת השלט, כך אנו לדעת לזפזפ בין שפה מדוברת לבין שפה כתובה. כך אנחנו עושים כל הזמן: מזפזפים: עוברים מסוג אחד של תקשורת לסוג אחר, ולפעמים גם בו-זמנית: מדברים בטלפון ובאותה עת גם כותבים מסרון קצר ולפעמים גם מביטים במסך המחשב כדי לראות מה מצב הצ'אט שלנו. כשאנחנו מדברים ובפרט כשאנחנו מרצים, כלומר, מעניקים כמות רבה של ידע לקהל שאינו חולק איתנו את המומחיות שלנו, עלינו תמיד לדבר בשפתו:
חזרו על רעיונות ועל מלים מהמצגת, פרשו אותה, תנו מעצמכם ותנו לקהל להרגיש שאתם איתו.
עוד מאמרים בנושא כתיבה:
